חסארמה נ' הפועל חיפה מליניום בע"מ

החלטה

בפני בקשה לתיקון בקשה לביטול פסק בורר.

המבקש, לשעבר שחקן כדורגל במשיבה, הגיש בקשה לביטול פסק בורר, בו נקבע כי המבקש אינו זכאי לקבל מהמשיבה שכר בסך 90,000 ₪ בנוסף על השכר שקיבל לפי חוזה בכתב, בגין עונת המשחקים 2003-2004.

בבקשה לביטול פסק הבורר לא הפנה המבקש לאף אחת מהעילות לביטול פסק בורר, לפי סע' 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – עילות הביטול ו-חוק הבוררות, בהתאמה).

הן בתגובתה לבקשה והן בדיון המוקדם שהתקיים ביום 26.10.10, טענה המשיבה כי דין הבקשה להדחות מן הטעם שאינה מבוססת על הרשימה הסגורה של עילות הביטול. יחד עם זאת, לא הוגשה מטעמה בקשה לדחייה על הסף.

במהלך הדיון המוקדם הבהיר ב"כ המבקש על אילו עילות ביטול נסמכת הבקשה, אך ב"כ המשיבה התנגד להרחבת חזית. משכך, ביקש המבקש לתקן את הבקשה בדרך של הפנייה לעילות הביטול. לטענתו, אין בכוונתו לתקן את הטענות המבססות את עילות הביטול, שכן אלו ממילא נטענו, אלא אך להפנות לסעיפי החוק הרלוונטיים.

המשיבה מתנגדת לבקשה, שכן במועד התיקון המבוקש חלפו מעל 45 ימים ממועד מתן פסק הבורר – ולנוכח הוראת סע' 27 לחוק הבוררות - אין להתיר את התיקון.

נדגיש כי המבקש לא ביקש להאריך את המועד הקבוע בסע' 27 לחוק הבוררות, וממילא לא שטח טעמים מיוחדים, המתחייבים לצורך זה.

הצדדים ביקשו להסתפק בטענותיהם בעל פה בפניי וניתנה להם שהות לצרף לבקשה ולתגובה שנשמעו בעל פה, רשימת אסמכתאות משפטיות, אך רק המבקש הגיש רשימה כאמור. לאחר שעיינתי היטב בטענות הצדדים, להלן הכרעתי.

אין צריך להרחיב כי הלכה היא ששורשיה עמוקים ואיתנים, שככלל תתיר ערכאה שיפוטית בכלל, ובית דין זה בפרט, תיקון כתבי טענות, כל עוד יש בתיקון כדי להעמיד בפני בית הדין את הפלוגתא האמיתית בין הצדדים וניתן לפצות את הצד שכנגד על טרחתו הנוספת על ידי פסיקת הוצאות. אם כך הוא לעיתים בשלבים מתקדמים של הדיון, הרי מקל וחומר בשלב הדיון המוקדם, כבענייננו.

יחד עם זאת, קיימים מקרים חריגים לכלל, והם כאשר תיקון כתבי הטענות עלול לגרום לצד השני נזק שאינו ניתן לפיצוי בדרך של הוצאות. בהתאם, נקבע כי בית המשפט לא יאפשר תיקון כתב התביעה, אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה בדמות טענת התיישנות, שהיתה קמה לו, לו היתה מוגשת התביעה מחדש (ע"א 3092/90 צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו (3)214, 218). מאידך נקבע כי כאשר קיים "ייחוס היולי, בלתי מלא ובלתי מפורט של העובדות בכתב התביעה המקורי", די בכך כדי להתיר תיקון, אף אם בין מועד הגשת התביעה למועד הגשת הבקשה לתיקון, חלפה תקופת ההתיישנות (שם, בעמ' 219).

בגזירה שווה מהפסיקה שלעיל, עולה שככל שנקבל את טענת המשיבה כי עסקינן בתיקון מהותי, שכן ללא פירוט עילות הביטול והפניה לסעיפי החוק הרלוונטיים, טרם באה לעולמה הבקשה לביטול פסק הבורר, הרי שנשמטת הקרקע לא רק מתחת לבקשה דנן, אלא אף מתחת לבקשה לביטול פסק בורר גופא.

מאידך, אם אכן התיקון הינו טכני בלבד, הרי שאין כל מניעה שהמבקש יעלה טענותיו המשפטיות במסגרת סיכומיו בתיק.

אשר על כן, סבורתני כי נכון יהיה לדחות את הבקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק הבורר ולהותיר את כתבי הטענות כפי שהוגשו. במסגרת ההכרעה בתיק לגופו, תיבחן השאלה האם העדר הפניה מפורשת לעילות הביטול בחוק, הינה פגם המאיין את הבקשה, אם לאו.

מכיוון שהצדדים הסכימו בדיון שנערך לפני שככל שתדחה הבקשה דנן, יינתן צו לסיכומים, באשר אין התיק מעורר שאלות עובדתיות כלל, כך ייעשה.

אשר על כן, הבקשה לתיקון הבקשה לביטול פסק הבורר – נדחית ללא צו להוצאות.

הצדדים יסכמו בתיק העיקרי כדלקמן:

א.המבקש בתוך 30 ימים מהיום.

ב.המשיבה בתוך 30 ימים ממועד קבלת סיכומי המבקש.

העתקי הסיכומים יועברו לבית הדין ולצד שכנגד בו זמנית ובמישרין.